כמה אָנֶקְדּוֹטוֹת

אָנֶקְדּוֹטָה – סיפור  קצר ומשעשע מהחיים.

אז יש לי כמה כאלו. לא יודעת אם משעשעות במובן שבו אתם מצפים לו, מה שבטוח כל אחת מהן קצרה (יחסית) ובטוח מהחיים.
שלי כמובן.

שלום ג'וּלִי

תקופת האומנה של ג'וּלִי הסתיימה ובשבוע האחרון מצאתי את עצמי נפרדת ממנה לאט לאט.
כתבתי עליה ויש סיכוי שגם הפעם תרימו גבה או תחשבו שאני צריכה איזו דיאגנוזה…
אז לקראת המעבר עשיתי לה ניקיון יסודי וכך היא עמדה נוצצת וריקה מכל חפץ אישי שלי, מחכה לאיש שיבוא לקחת אותה.

השיחה בינינו הייתה משעשת משהו. (ביני לבין האיש, אלא אם הבנתם אחרת) אני אוטומטית התייחסתי לג'ולי בלשון נקבה (כמובן!) ובִּקשתי ממנו שיתייחסו אליה יפה.
הוא חייך וזרק לאוויר 'הבנתי שנקשרת למכונית'.
כן. עניתי.

כשסיים, חתמתי על מסמכי הפרידה נתתי מבט אחרון בג'ולי והלכתי לדרכי.

הגן הנסתר

מאז ומתמיד אני זוכרת את עצמי קוראת ספרים. בילדות, נעורים ובהמשך חיי הבוגרים עם הפסקות שלעיתים היו ארוכות.
הקריאה נותנת לי רוגע, צלילה לעולמות אחרים. בסלון, במיטה לפני השינה או כשמרגישים לא טוב.
סתם עם כוס קפה ובלי אצבעות שמתקתקות ומחפשות, רק אולי מעבירות את הדפים.

ספריות ציבוריות תמיד היו חביבות עלי. המלצה שלי: רוצו לזו הקרובה אליכם ותרשמו.
לאחר צום קריאה שהייתי שרויה בו, נרשמתי לזו בעיר מגורי בעידודו של האיש שיש לציין שהוא קורא בקצב מעורר השראה. ספרי מתח, בלשות וכל מה שדומה לזה. הוא זה שהולך לספריה, בוחר (טוב, לרוב זו הספרנית) ולי נשאר לקרוא וליהנות. רוצה לציין ש 95% מהבחירות – הן מוצלחות ביותר.
הטקס תמיד קבוע. חוזר עם 4 ספרים ואני צריכה לנחש מה שייך לי. מאחר ואני פחות מתחברת לז'אנרים שהוא  קורא – לרוב אני קולעת נכון.

בקיצור – הגן הנסתר מאת קיט מורטין.
ילדה אבודה, אישה מסתורית, סוד נורא וירושה לא צפויה. תעלומה בת 100 שנים.
רוצו לקרוא!

מסע הקניות שלי בבנקים

משפט מצחיק לכשעצמו. מי עושה קניות בבנקים? בדרך כלל עושים קניות ואז הבנק מתקשר.
אז זהו. שלא.

במהלך השנה האחרונה, מסיבות שונות, עלו בי מחשבות לעזוב את סניף הבנק בו מתנהל החשבון שלי ולעבור לבנק אחר. ההתלבטות הייתה ענקית ותמיד ניסיתי לשכנע את עצמי שזה בסדר והכל יתסדר.
לא. זה לא הסתדר.

אז נכנסתי לסניף. פעמיים. הסברתי את המצב ל'פקיד מאחורי השולחן'.
לא עזר.

עברו שלושה חודשים והנה שוב אני בסניף ואפילו קבעתי פגישה מראש. העניין שנשוא הפגישה יצא להחתים לקוח (יש דבר כזה) ואני מצאתי את עצמי יושבת ומחכה מעל 20 דקות מעבר לזמן ובכל פעם אומרים לי שהוא תכף מגיע ובכלל תאמת אתו? הוא יודע שאת מחכה לו?
אז התעצבנתי…
והלכתי לסוף המסדרון שם יושב מנהל הסניף שהיה אדיב והתנצל ושאל במה הוא יכול לעזור לי.
אהה, מנהל סניף, יש כאן הזדמנות פז – חשבתי לעצמי ושטחתי בפניו את העניין. נקודות, עובדות, מספרים ומה אני מבקשת.
אז חשבתי…
יצאתי יותר משועשעת מהתגובה המגוחכת שלו מאשר מתוסכלת.

עברו עוד כמה חודשים (אמיתי).
החלטתי שאני עושה SHOPPING  בין הבנקים. הכנתי לי רשימה של מומלצים/עדיפים ועשיתי סקר שוק
מיקום סניפים, הטבות, תנאים וכו' .
ניגשתי לשלושה מתוך הארבעה.
טוב, נו, הרמתי טלפון.

התהליך הוא כמו משחק פינג-פונג. מה אני מביאה, מה אני מבקשת ובמגרש שלהם – מה הם נותנים.
נטו – שבוע וחצי ויש תשובות.
ברוטו – שלושה שבועות של המון ניירת, מיילים, טלפונים וקצת מתח.
תוצאה – יש בנק חדש ויש תנאים טובים יותר.
השלכות תוצאה – יש סניף אחד שמאוד הצטער לשמוע על ההחלטה שלי ושאל אם הוא יכול לעשות משהו בנדון.
לא!
אחרתם את המועד.

***
החיים שלנו רצופים בסיפורים קצרים שכאלו. חלקם מאתגרים, מהנים ואולי מענים קצת, מלמדים ומשעשעים.
ומה הסיפורים שלכם?

תגובות בפייסבוק:

תגובות בפייסבוק