זותי שעושה לי בעיות

הגברת חיה איתי. לא עוזבת. האמת שגם לא נתתי לה תאריך סיום חוזה כי הבנתי שהיא ואני זה חלק אחד. נחמד לה איתי ואנוכי גם אם לפעמים היא עושה לי בעיות, אני יודעת שלגברת התלבטות היו לא מעט השפעות על החלטות שלי לאורך ציר הזמן וכיום אני יודעת להשתמש בהומור עצמי כאשר אני מתלבטת מה לאכול לארוחת ערב… (לרוב זה 'מרק' קפה הפוך וכריך  קל).
לכן, כאשר נשאלתי על ידי האיש ומנהל מערכות המידע שלי 🙂 האם אנחנו מחדשים את הדומיין של המתלבטת – התשובה מצידי הייתה חיובית למרות שנראה לי שמזה כמה שנים טובות לא כתבתי.

לאחרונה אני 'כותבת' בראש המון פוסטים. המילים נופלות לי כמו גשם מבורך אולם תמיד זה בדרך לאן שהוא ואין לי דרך לנצור אותן מעל דפי הנייר הפיזי או זה הדיגיטלי.
בקיצור אני כאן כי מרגיש לי נכון. כעת.
בגילוי מאוד נאות לא יודעת כמה אצליח להתמיד כי יש לי עוד פלטפורמות שאני צריכה לדאוג להן (יותר ממוזמנים להיכנס לעמוד העסקי שלי בפייסבוק ואם ממש מתעקשים אז גם לאתר שלי) וגם כי יש את החיים ודברים צצים ומטים את ערוצי הנחל שלנו למקומות חדשים שצריך לחקור, להבין האם נכונים לי, האם אני ממשיכה עם מצופים, בולעת מים ומנפנפת עם הידיים או שהכי פשוט לחזור לערוץ המוכר והידוע ופשוט לשבת על גדת הנהר וליהנות מהנוף או לפחות להשתדל.
מהיכרותי עם עצמי אני לרוב מתלבטת, עושה חשיבה של כל התמונה על סך חלקיה ומשם קופצת למים. לפעמים עם מצופים ולפעמים מנפנפת בידיים, בולעת קצת מים ובסוף מצליחה לשחות.

נ.ב
'מרק' קפה הפוך זו בדיחה משפחתית על חשבוני.
אני מכינה קפה הפוך ולרוב שופכת חלק מתמצית הקפה כי הוא חזק לי.
בעיניהם של חובבי הפילטר החזק – התוצאה מזעזעת.
בגילוי נאות ובלי שהם ישמעו – הקפה שהם מכינים לי יותר טעים 🙂

על צורך הישג ומשמעות הגיל

לפני כמה חודשים הרמתי את בלם החרום ברכבת שאני דוהרת עליה לעצירה מוחלטת. ההחלטה הייתה לא פשוטה עם לא מעט התלבטויות ואמוציות אולם ברגע שהחלטתי – לקחתי גם אחריות על ההשלכות של ההחלטה (אני מוצאת שלא הרבה חושבים על החלק הזה ואז יש דיסוננס בין האחריות עצמה לאחריות על ההשלכות שלה).
התחנה הספציפית הזו היא סיפור לפוסט אחר.
העניין שלאורך הדרך האיש לא הבין את הריצה שלי ואת אי היכולת כדבריו, לשבת, להירגע ליהנות ממה שיש במקום להמשיך לחפש מטרות חדשות בגילי. הוכחתי כבר מספיק שאני יכולה לעשות, ליצור, להרים פרויקטים חדשים ולשנות את הנתיב שלי.
לא שחלילה הוא מזלזל בפועלי או גילי, פשוט האג'נדה שלו לחיים שונה משלי וזה בסדר גמור.
אני קוראת לזה למצוא את האי של השקט ולהתיישב בו בכייף וברוגע. אגב, גם אימוש חופרת לי בעניין ולאימוש לרוב יש עצות זהב…

בקיצור, חשבתי והפכתי בעניין לא מעט. הלכתי 5 שנים אחורנית לכל אותן החלטות שלי שהביאו אותי עד הלום.
לכל אותן דלתות מסתובבות של מה היה אילו…
והגעתי לכמה מסקנות
א. אני עדיין עומדת מאחורי כל החלטה שלקחתי ומאחורי ההשלכות הנלוות אליה.
ב. לא מביטה אחורנית בחרטה
ג. אני בת 55 אז…? יש לי עוד הרבה מה ללמוד, לעשות, לטעות ולתהות.
ד. צורך הישג – עכשיו יש לי שם וכותרת למנוע שדוחף אותי.

אז כמה שורות ברשותכם:

צורך הישג – מונח  שקבע פסיכולוג אמריקאי בשם דויד מקללנד (1961) המוגדר כצורך להתמודד עם רמת מצוינות שהאדם מציב לעצמו. גובהה של רמת המצוינות זהו תקן פנימי שהאדם קובע לעצמו.
מתפתח בילדות (גם בנוסף להשפעת גורמים שונים) ומתחזק לאורך הדרך.
זהו צורך פנימי כמעט כמו תכונה וקשה מאוד 'לעקור' אותו, הוא יציב ואינו תלוי בהשפעות הסביבה החיצונית.
הוא אחד מהגורמים של הנעה פנימית ואחד מתוך שבעה מניעים המסבירים למעשה מה מניע בני אדם.
הפסיכולוגיה מאחורי ההחלטות, דרך הפעולה, התמודדות עם תוצאות וההשלכה האישית והחברתית.
חומר מרתק!
ומדוע אני כותבת על זה בעצם??

יש בי צורך פנימי לחקור את גבולות היכולת שלי, לנוע קדימה, לצדדים ולעומק. לא לפחד ממטרות גם אם הן נראות הכי לא הגיוניות ובלתי אפשריות (לגיל שלי :)) להוריד חלומות אל המציאות ולפעמים גם לעצור ולא לחשוש מחישוב מסלול מחדש.
צורך הישג – למעני ובשבילי. בלי תגמול חיצוני.

תגובות בפייסבוק:

תגובות בפייסבוק