תנשמי, הוא מרגיע אותי, אחרת כל הגוף מתכווץ מבפנים.
ואני תוהה לעצמי איך זה נראה מבפנים.
הכל מכווץ, כואב ובעיקר מתוח.
הוא נוגע בדיוק בנקודות הכואבות ואני קופצת כמו גומי מתוח שפורטים עליו,
מנסה להירגע.
באמת.
הגוף רפוי, לפחות משתדלת.
עיניים עצומות.
רכבת מהירה, מכוניות מרוץ ולונה פארק שלם מתרוצץ לי בתוך הראש,
ים, דגים, שמש, חופשה בהוואי.
מנסה להאט את הקצב.
לא עובד.
לפחות לא בדקות הראשונות שנראות לי כמו נצח.
זה סיבוב שני איתו.
הקודם היה לפני שנה לערך. התוצאות לא אחרו לבוא. הגוף הגיב מעל למצופה.
לקראת סוף התהליך שלי הוא עבר לעיר הגדולה.
אז גם אני עזבתי.
היו לי כמה ניסיונות לא מוצלחים עם אחרים.
לא עבד!
הרכבת שוב חיממה מנועים ופצחה בדהירה.
ואני העמסתי, רצתי ובעיקר לא נשמתי.
אז שמתי לעצמי תזכורת.
אל תשכחי לנשום.
מצחיק, עצוב, מה שתבחרו.
המסלול היה די ברור…
אז נדדתי לעיר הגדולה.
והגעתי שוב לאיתי*.
מפורקת!
יממה וחצי לקח לגוף שלי להירגע מהטיפול הראשוני ואפשר לומר שהייתי דיי הפוכה במהלך אותו שבוע.
הפוכה זה טוב.
כי ידעתי שהמערכות עובדות, האוויר לנשימה שלהן מתחיל לזרום בלי מעצורים, שיש עוד דרך לעשות אבל זו התחלה.
ובתקווה לשמור על זה,
החלטתי.
לעצור, לנוח, להאט ובעיקר לנשום.
תרתי משמע.
אין לי ספק
לא תמיד זה יהיה קל
אפילו קשה
אז שמתי תזכורת
אל תשכחי לנשום.
* איתי שיין – דיקור סיני וכל מילה מיותרת!
