זותי שעושה לי בעיות
לאחרונה אני 'כותבת' בראש המון פוסטים. המילים נופלות לי כמו גשם מבורך אולם תמיד זה בדרך לאן שהוא ואין לי דרך לנצור אותן מעל דפי הנייר הפיזי או זה הדיגיטלי.
לאחרונה אני 'כותבת' בראש המון פוסטים. המילים נופלות לי כמו גשם מבורך אולם תמיד זה בדרך לאן שהוא ואין לי דרך לנצור אותן מעל דפי הנייר הפיזי או זה הדיגיטלי.
'את מקסימה' מילאתי שוב את החלל בינינו במילים. אבל הפעם ידעתי שאלו חייבות להיות מילים מחזקות.
בְּדִיּוּק חביב של סוף שנה אזרחית ובשני הדפים האחרונים במחברת הפוסטים שלי 'המתלבטת' חוגגת שנה.
ברגע שהגעתי למסקנה שאני כל כך שקועה בטירוף של היום יום שלי, הדרך משם היתה קלה יותר.
כי יעל כבר רואה את כל החיזיון בצורה מלאה ומושלמת ולי נשאר עוד כמה צעדים קטנים להגיע לשם.
8:45 אני כבר בעבודה. מרגישה כמו חדשה (בערך לשעתיים הבאות).
כוס קפה לא מהסוג החמוד, סנדוויץ' ויאללה, יש כאן שגרה חדשה לאמץ.
הרי לעיתים יש לנו את הצורך החזק לפתוח לרווחה ואולי אפילו לבעוט בה בחוזקה שתיפתח לאוויר העולם כי בא לי שכולם יידעו על הסוד הזה, לא רוצה לסחוב אותו על הכתפיים שלי…