שֶׁקֶט

מזה כמה ימים אני מנסה לא לחשוב.
רכבת דוהרת במהירות של 300 קמ"ש בראש, זה מעייף.
אותי, בכל אופן…
אני מרגישה איך כל הגוף מגיב למאמץ המנטלי. עייפות פיסית, כתפיים תפוסות ועצבנות
אז אני מנסה לא לחשוב…

אז חשבתי שאין דבר כזה לא לחשוב.
כי במוח שלנו עוברות 50-70 אלף מחשבות ביום (לפחות זה הממוצע).
ועוד עובדה מעניינת זה שהוא מייצר חשמל ברמות של 23–10 ואט.
הנורה הפשוטה הזו שמבריגים? אז אחת כזו, מעל הראש שלכם.
ובקיצור כמה שננסה לא לחשוב על משהו, הוא ייזרק לנו בבום לפרצוף.
אל תחשבו על פיל לבן.
חשבתם.

באחת השבתות האחרונות הייתי בים.
לאט לאט נכנסתי למים העמוקים והתחלתי לצוף. שחררתי את השרירים ונתתי לגלים לעשות את העבודה שלהם.
ואז, החלטתי לשחרר עוד שריר קטן. את שריר העורף.
הראש צנח עוד טיפה לתוך המים ופתאום שקט סגר על האוזניים שלי.
רק רעש עמום ומאוד מרגיע של המים עבר לי בראש.
עצמתי עיניים והתמסרתי.
אין מחשבות…

הדרך אל הים
הדרך אל הים

הימים החדשים שיגיעו

חגי תשרי נאספו ועימם ארוחות החג, חצאי שבוע עבודה והסוכה של שלומית (אגב, צריך לברר מי זו בדיוק הגברת). מבחינתי זו הייתה תקופה של חשבון נפש, מחשבות של סיום שנה, תחילתה של אחת חדשה ומה בעצם הולך להיות שם.
האמת שאין לי מושג מה הולך לקרות בכל  334 הימים הבאים ואולי זה טוב, כי לא צריך לדעת הכל מראש.
בטוח שיהיו דברים משמחים והפתעות על הדרך שאת חלקן הייתי שמה בגרשיים, כי יש גם כאלו לא נעימות…
ויהיו זיכרונות חדשים, חוויות ורגעי נחת וגם כמה מסקנות שלקחתי (או קיוויתי שכך) מ – 365 הימים שהשארתי מאחור.

אני מדפדפת בין תיקיות התמונות שלי שמחולקות לשנים, חודשים ונושאים. האיש אומר שזה מאוד מבולגן.
מה לא מובן כאן? אני משתאה…

מה לא מובן?
מה לא מובן?

ובין כולן יש כאלו שקופצות לי כמו גלוית ברכה עם הבטחה לשנה הבאה.
בעצם מטרה, חלום שיש להשיג, לקדם, להזיז, משאלות קטנות ואולי במחשבה שניה גם הבטחות, כאלו שאוכל להביט עליהן ממרחק הזמן ולחייך בסיפוק.

334 ימים שבחלקם אני מקווה מאוד להוציא לפועל את היצירתיות שבי (כי זה תקוע לי חזק מאוד  בבטן) ויש כבר רשימה קטנה ומכובדת של רעיונות.

334 ימים שבהם אמשיך להתלבט, להחליט ולא להחליט, לשגע את כולם, להיות לא הגיונית (לפעמים) ולהבין שזו למעשה אני.
לקבל את זה באהבה כי ככה יהיה יותר קל (לעצמי בעיקר).

תגובות בפייסבוק:

תגובות בפייסבוק

10 תגובות

  1. לא לחשוב – אחד האתגרים. הרי יש כל כך הרבה מחשבות שרוצות שאחשוב אותן!
    וציפה על הים – הפסטורליה בהתגלמותה. אם כי עוד לא הגעתי למצב של שחרור העורף…
    שתהיה שנה טובה!

  2. לגמרי מתחברת. התקופה הזו בשנה של ראש השנה, כיפור וכל המסביב תמיד מעוררת תהיות, מחשבות והתלבטויות.
    אנחנו פתאום מחליטים להיות אנשים שונים אולי, להתחיל לעשות דברים אחרת אולי, להתנתק, לזרום ובעיקר לחיות 🙂
    הלוואי שהשנה הזו תהיה נהדרת ומספקת 3>

  3. מאד התחברתי לדברים, הציפה בים הזכירה לי את עצמי. בינתיים הליכה מצד אחד מחברת ומחדדת מחשבות רבות ומצד שני מרוקנת ומנקה.

    טלי

השאירו תגובה או התלבטות משלכם :)

תפריט נגישות