באנגלית זה מצלצל אחרת. המקור הוא:
THE ONE YOU CAN NOT MENTION HIS NAME
זאת שאסור להזכיר את שמה!

לקחתי את המשפט מאחד מסרטי הארי פוטר (למי שלא זיהה) והענקתי את הכינוי כלאחר כבוד לאחת המורות של בני הצעיר. מידי פעם כשהיא עולה בשיחה בעניין כזה או אחר, אנחנו עדיין ממשיכים לקרוא לך כך ולמען הסדר הטוב, מדובר על אירועים מלפני 13 שנה.
אנחנו בהגזמה?
לא!
דמות שאמורה להיות חינוכית, מאתגרת, מכילה, מציבה גבולות אולם לא מסרסת (כן, זו המילה שבחרתי) מעצימה ונותנת רוח גבית, עדיין חקוקה בזיכרון שלנו כאדם בעיקר מקטין.

ההתחלה היתה מבטיחה.
לא איתה.
הכניסה לכיתה א' עד ג' כולל.
שיעורי בית, השתתפות, התנהגות בכיתה שברובה הייתה טובה. לא היו תלונות מיוחדות.
נהפוך הוא, המורה היתה מקסימה, מחבקת (תרתי משמע) ומעצימה.
הילד פרח.

בכיתה ד' הוחלפה מורה (שאגב, שמה יצא לפניה כאחת קשוחה) ושם העניינים החלו להסתבך. החומר מתחיל להיות קצת יותר קשה, צריך יותר הקשבה, סבלנות, זיכרון, יכולת הבעה ועוד כל מיני כאלה.
כאלה שמצריכים לשבת יותר עם הילד על שיעורי הבית, כאלה שההכנה למבחנים דורשת מאמצי סופר-על משני הצדדים, כאלה שהמורה מתחילה לשים את הילד על הכוונת שלה ומשם במסלול ברור וידוע של 3 השנים הבאות עד לחטיבה, הסיוט החל.
בעיקר לי.
ואומללות לילד.
תסכול של שנינו ממערכת החינוך ואני עדיין לא מדברת על עוד השלכות שהיו לזה בבית.

שעות של ישיבה על הכנת שיעורי בית, הכנה למבחנים, הרי יש לך דף משימות ושוב שכחת להביא את המחברת, להכין עבודה, משימה, עוד הערה מהמורה לאנגלית/הנדסה, למה קשה לך להקשיב בשיעור ובהפסקה עיצבנו אותך אבל זו לא סיבה שזו שאסור להזכיר את שמה תקרא לי לשיחה (שוב) ותשב מולי ובמתק שפתיים (כן!!) תגיד לי שההתנהגות שלך לא מקובלת ותשעה אותך מהלימודים ליום אחד ובכלל אתה זה שהרביצו לו.

ולעולם לא אשכח איך שיצאתי מהשיחה איתה.
והתחלתי לבכות.
מחוסר אונים.
על חוסר הרצון שלה באמת לעזור, על זה שאני מחרבת את מערכת היחסים שלי עם הבן שלי, על זה שידעתי שיש בעיה אבל לא ידעתי לקרוא לה בשם ובמשך כמעט שנתיים אני רק מדברת עם מי שרק אפשר ואומרת שיש כאן בעיה ומצדי שיקראו לה בננה או תפוח עץ. אבל אני צריכה הגדרה. משהו.

גילוי נאות

לא. הבן שלי אינה 'טלית שכולה תכלת'.
לא. הוא לא היפר אקטיבי. ההיפך. הוא מאלה שמחוברים לבלון ומשייטים להם בין העננים.
לא. תרבות הטיפול בבעיות קשב וריכוז לא היתה מפותחת כמו היום והאסימון הופל לי רק לאחר כשנתיים.
כן. יש מסגרת ויש נורמות התנהגות וכללים שצריך לנהוג על פיהם. מסכימה.
אבל…
עם קצת רצון והכלה פני הדברים היו יכולים להיות שונים.

יש לי אוסף עצום של חומר לימודי. מבחנים, מחברות ועבודות של ילְדִי שאספתי במשך השנים ולאחרונה נדרשתי לעשות סדר בכל 'העצום' הזה. מבחנים ממקצועות שונים, עם ציונים כאלו ואחרים ישבו בשורות מולי ומה שהקפיץ לי את העין והפיוז (גם אחרי 13 שנים) בחלק מהם היו הערות של המורים במקצועות השונים.
ציון מספרי עם ציון במילים.
הרי כולנו יודעים ש – 60 זה מספיק ו – 70 זה בינוני. מדוע להדגיש??
אתה מסוגל ליותר!
היום אני יודעת שזה המשפט הכי מתסכל, מסרס ונוראי שאפשר לאמר לילד שלמד, שניסה, שגייס את כל כוחות הנפש שלו בכדי להשיג ציון טוב. עובר.
אז מדוע להטיח לו את זה בבום לפנים?
למה לא בעצם?

גילוי נאות מספר 2

כן. יש גם את המורות המעצימות שיודעות ומבינות את מצב הילד ואת הילד עצמו ומכילות את הקושי העצום שלו לשבת מול תכנים בספרות, תורה, היסטוריה או כל חומר הומאני אחר, להגיע לסוף התוכן ולא לזכור מה היה בתחילתו. לענות על תשובות שחושבים שהבנו את השאלה אבל קראנו רק חצי ממנה (בקבוע) ולהבין שהתשובות אף פעם לא תהיינה מפורטות.
אז הן מתעניינות ומציעות דרכי פעולה ומגבות כשצריך ושמחות על ציון עובר ועוד יותר אם הוא טיפה יותר גבוה.

אז לזאת שאנחנו לא מזכירים את שמה שתמיד ישבה מולי בהבעה של 'מה כבר ייצא מהילד שלך'
רציתי לאמר – שיצא הרבה!!!
הוא  סיים תיכון בממוצע מעבר לסביר שלו. נכנס לתנועת נוער ובעזרת הכח של הקבוצה פרח שם וגילה לו ולנו על מוטיבציה, אחריות, דקדקנות ומשימתיות. עשה שירות  צבאי במסלול קרבי והשתתף בעומק של אחד מהמבצעים האחרונים. נכנס ללימודים בעקבות אהבתו הגדולה לאוכל מיד אחרי סיום השירות הצבאי ואני יכולה להגיד שמסיבת הסיום היתה תענוג לעיניים ובעיקר לחיך ומשם החל להתמקצע באחד התחומים היותר קשים, שדורשים סבלנות, דיוק והמון אחריות – כי יש מטרה ומשם השמיים הם הגבול…
הוא טעה, טועה, נופל וקם, לָמַד ועדיין לומד על עצמו המון ולפעמים גם לא… אבל יש לו רוח גבית, המון מוטיבציה ואף לא אחד שיגיד לו – אז מה כבר  ייצא ממך…
אז הנה – בקטנה:

מוקדש לאלו הנמצאים בעומק מערכת החינוך שחייבים את היד המושטת, ההכלה ובעיקר האמונה בהם!

תגובות בפייסבוק:

תגובות בפייסבוק