כי יש לנו שורשים חזקים וצמרות שמגיעות לגבהים, שוחות עם הזרם ונגד הזרם ונופלות וקמות ותמיד ממשיכות. בעלות זווית הסתכלות שונה, מעניינית, צבעונית והכי חשוב ייחודית.
הפוסט נולד מתוך התמונה שמופיעה כאן למעלה. חיברתי לה טקסט לכבוד יום האישה ובאמצע נעצרתי כי פתאום יש כבר פוסט שמתבשל לו בראש והתלבטתי האם לשחרר את הרעיון המקורי או להבשיל עם השני.
אז אני כאן וזה אומר שהחלטתי (בסוף זה קורה..) ללכת על השני.
נתחיל מהסוף. זה נחמד מאוד שיש יום בשנה שמציינים אותו לכבודנו. זה בעיקר בא לידי ביטוי בשליחת סוגי פרחים שונים (חלקם או רובם ווירטואליים) פוסטים קצרים במדיה החברתית על כמה אנחנו מיוחדות ונהדרות, אולי שוקולד ובסופו של יום אנחנו מוצאות את עצמנו במטבח מכינות ארוחת ערב או מקלחות את הילדים. שוב!
לא, אני לא צינית!
אני רק תוהה מה קורה ב – 364 הימים הנותרים..
בימים שאנחנו מג'נגלות בין העבודה, בית, ילדים ועצמנו (או לפחות מנסות להכניס את 'עצמנו' למשוואה הזו)..
אני לא כותבת כאן על משהו שטרם נכתב, אני לא מחדשת אני רק מרעננת את סדר יומה של האישה באשר היא, כולל אותי ואני מבחינה שהאוויר מסתיים לי מהר מאוד בדרכו החוצה.
גילוי נאות:
לא עשיתי מחקרים ואין לי סטטיסטיקות, אני פשוט מתבוננת סביבי.
אתחיל מהבוקר המאוחר. הכוונה לזה שאחרי שקמת, התלבשת, התאפרת, הכנת לך כוס קפה (או שלא) הערת את הילדים, ארגנת אותם, הכנת להם ארוחה לבית הספר, הכנת להם משהו קטן לאכול לפני שיוצאים לגן, בדקת שלקחו את העבודה/מטלה/ספרים/ציוד שהם צריכים, ווידאת שכולם עלו על הרכב והם חגורים ולא רבים, צועקים או בוכים, פיזרת אותם לפי הסדר והנה סוף סוף את בדרך לעבודה.
אז לבוקר המאוחר הזה אני מתכוונת.
איפשהו באזור 7:30-8:30.
כוס קפה נוסף או חדש, שיחת בוקר קלילה, ו… מטלות שיש לבצע, משימות שצריך לסיים ובואו לא נשכח את השוטף. אויש, זה טלפון מהגן! מה קרה עכשיו? בבקשה, בבקשה שלא יגידו לי שהילדה לא מרגישה טוב. יעדים שצריך לעמוד בהם (או שלא..). שיחה משלוחה 515 החומר שהיית צריכה להעביר טרם הגיע למחלקה, ו.. רגע אני חייבת הפסקת צהרים כי הראש כבר מתפוצץ לי.
וואי, אני חייבת לעוף. בעוד חצי שעה הצהרון נסגר. לא נעים להשאיר את הילד אחרון..
אז איך היה בגן חמודה? איזה ציור מקסים ציירת, זה במיוחד לאימא?
לא, הוא לאבא.
אני רעב, לא רוצֶה לחזור הביתה, הרביצו לי היום בגן, אמא מתי נלך לטייל בפארק? למה אף אחד לא רוצה לשחק איתי בבית הזה? אמא, הוא עוד פעם נגע לי בבובות (בכי קורע לב).
כנסי לאמבטיה, לא רוצָה חביתה לארוחת ערב, אמא בואי תספרי לי סיפור..
דממה. הם ישנים. איזה כיף, עכשיו אוכל לצפות בתוכנית שלי בשקט.
מותק, לא שכחת שאוטוטו יש משחק כדורסל בטלוויזיה. נכון..??
אז כן, יש לא מעט גברים שעוזרים, נותנים כתף, יד או כל עזרה אחרת, תומכים, מבינים (לא תמיד כמו שאנחנו רוצות) סופגים ומביטים בתמיהה בפלא הזה שנקרא – אישה.
אבל בסופו של דבר לרובם אם לא לכולם, היה קשה להתמודד עם סדר יום כזה אם בכלל.
אז כן, יש עוד 364 ימים שהם מצחיקים, מעייפים, מאתגרים, ממלאים ומרוקנים כאחד שבהם אנחנו ה-כל, כי יש לנו שורשים חזקים וצמרות שמגיעות לגבהים, שוחות עם הזרם ונגד הזרם ונופלות וקמות ותמיד ממשיכות. בעלות זווית הסתכלות שונה, מעניינית, צבעונית והכי חשוב ייחודית.
365 ימים שמחים לכל הנשים באשר הן.
ואיך 365 הימים שלך? אשמח לשמוע האם הם צפופים, מלאי אנרגיות או יותר רגועים?
כל מה שכתבת ועוד הרבה מעבר לזה.
בהחלט אתגר להיות אישה לא מתלוננת ולא מצטערת.
אבל… אני כבר בחרתי:
אם יש גלגול נוסף, אני בוחרת להיוולד גבר.
.. מרוץ מטורף שלעיתים לא מודעים עד כמה..
מכירה עוד כמה שהיו עושות את הבחירה שלך. הלוחשת לצמחים היא אחת מהן 🙂
אני אשאר עם גילגולי כאישה 😅