'אני נשבע לך, בחיי, שאם עד סוף השבוע אני רואֶה את השקיות האלו על הרצפה – אני לוקח וזורק אותן'

עבר שבוע..

הכל עדיין על הרצפה.

במקום אחר. אני פשוט מזיזה..

בן זוגי, איך לומר זאת בעדינות, פשוט מאבד את זה כשהוא רואה דברים נחים (ההגדרה הקלילה שלי לעניין) על הרצפה. לטענתו, רצפה זה לא מקום אחסון. נקודה.

ה – שיא מגיע בשעות הלילה שפעולה פשוטה כמו להיכנס למיטה ולישון מלווה אצלי בהנחת (כן, אני לא זורקת כך סתם) חצי מהדברים שהיו על המיטה – על הרצפה. הספר שקראתי, גרביים וז'קט שצריך להוריד, כרית מס' 2 ובטח שכחתי עוד משהו. כדי לראות כמה זה מגוחך פשוט צילמתי את המיצג והתפוצצתי מצחוק.

החלק השני שלי התייאש.

לא צונזר
לא צונזר

אני בחורה מסודרת או כך לפחות אני מגדירה את עצמי. המגירות בראש שלי מאוד מסודרות, אני יודעת מה יש בכל אחת מהן, אני אדם מאוד משימתי וכשאני מריחה את סוף השבוע קרב (בדרך כלל זה באזור יום שלישי..) התוכניות שלי מאורגנות למופת.

רשימת קניות, מה אני הולכת לבשל ובאלו ימים (כן, יש חלוקת בישול לימים ובכלל המטבח זה נושא לפוסט אחר) מי לוקח את ג'ולי וסטיב (בטח אכתוב עליהם מתישהו) ומתי בדיוק אני יושבת לכתוב פוסט חדש.

עכשיו כאילו..

ובמטבח...
ובמטבח…

אבל רגע, איך בכלל הגעתי לזה? זה בכלל לא קשור לפוסט ובטח לא לנושא שלו.

חוץ מנושא המגירות.. האלו שבארון בגדים, מטבח ושאר חדרי הבית – מסודרות.
לפי הסדר שלי כמובן. פעולה ידידותית שקופצת  לי בעיקר בחילופי עונות, חילופי מזג האוויר האישי שלי או כאשר אני מוטרדת. לפיכך, כאשר החצי מבחין בפעולת ריקון המדפים והבלאגן שנוצר מכך בדרך כלל על המיטה או הרצפה, הוא לוקח שני צעדים אחורה. אני צריכה את הבלאגן בכדי להתעסק עם הסדר.

נא לא להפריע לי
נא לא להפריע לי

גילוי נאות:

בן זוגי מסודר!! לא רוצה לכתוב קיצוני, אבל הרבה יותר ממני.
אני בלאגניסטית!! (נא לא להשתמש בזה חצי יקר שלי) וזה מייצר סיטואציות מעניינות

'תאמיני לי את משהו מיוחד, כמה בלאגן את יכולה לייצר, אישה הרי אמורה להיות מסודרת'
האמת שלא בדקתי אצל שאר הנשים, תמיד יכול להיות יותר גרוע והבלאגן שלי מבוקר (על ידי כמובן). האם זה משפט שוביניסטי? אולי אתה יותר מידי מסודר?

בלאגן מבוקר :) ?
בלאגן מבוקר 🙂 ?

אז עשיתי סדר והנה יש עוד כמה שקיות שצריך לזרוק. רגע, את זו כן, אבל לגבי השאר אני עדין לא בטוחה (בהתלבטות די גדולה…) קשה לשחרר משהו. נפרדים מאחת ואת השתיים הנותרות אני מניחה בפינה נסתרת (כך אני מאמינה לפחות) על הרצפה כמובן.

ואיך אצלכם? האם אתם מאפשרים לעצמכם את הבלאגן או שהסדר תמיד יינצח?

תגובות בפייסבוק:

תגובות בפייסבוק

10 תגובות

  1. הנושא בעייתי ביותר אצלנו אבל הפוך. אני מאמינה שלכל דבר בבית צריך להיות מקום ובעלי מאמין שהמקום של כל דבר זה המקום האחרון בו השתמש.
    לא מצב פשוט.

  2. וואי! נושא רגיש ומצחיק גם אצלנו בבית, שנינו מבולגנים באמת ברמות לא סבירות אבל לכל אחד יש ״סגנון״ משלו לבלאגן.
    הוא אוהב להשאיר מכשולים במקומות מפתיעים על הרצפה ואני הטיפוס שיודע לשמור על סדר כל עוד שמסודר אבל אם הוא משאיר דבר הכי קטן זה גורר אותי לפרוק כל עול… כל אחד מאיתנו טוען שהשני הוא זה שמדרדר אותו 🙂

  3. וואו.
    אני בלגניסטית כרונית. וכאמא בחינוך ביתי, הבנות שלי צאו בול כמוני. אבל כשהן מתפזרות יתר על המידה, אני נכנסת לאמוק ומסדרת להן. בשקיות גדולות של תרומה. והן יחד איתי.
    בעלי כבר התייאש טוטלית. הוא יודע שהוא נכנס למיטה עם מישהי שהיא לא אמא שלו – אשה מסודרת להפליא – וכבר בתחילת יחסינו לאן הבהרתי לו שלא יצפה ליותר מזה. גם ככה למדתי לסדר מיטה בבוקר, לא צריך להגזים וגם שהמסמכים תמיד יהיו מתויקים במקום…

  4. אצלי זה בלאגן באופן קבוע עד שיום אחד אני חוטפת קריזה ומסדרת (קורה אחת לכמה חודשים) ובן זוגי מבולגן בערך כמוני ואין לו קריזות של סדר אז הכל עלי 🙂

    eatnresting

השאירו תגובה או התלבטות משלכם :)

תפריט נגישות

%d