לאחרונה המשפט מזמזם לי בראש והאמת עם סיבה.

היתה לי התלבטות מתי לכתוב על זה פוסט. עכשיו, כשהכל טרי ודי בהתחלה או יותר מאוחר כשיהיה כבר יותר על מה לספר..

מאחר ואנחנו לפני פסח ובשבילי זהו חג האביב, פריחה, לבלוב, צמיחה וריח של התחדשות באוויר, החלטתי לזרום עם המילים.

אז הנני כאן, כמו תמיד..

למי שאינו זוכר אחת הסיבות לפתיחת הבלוג שלי הייתה סעיף מספר 2 בגילוי הנאות שלי.

הפוסט עלה לאוויר בחודש דצמבר 2017 ואז הייתי בשלבים ראשונים בקריאת הספר.
אני עדיין קוראת אותו לאט, בכיף ומתוך תשומת לב (נא לא להרים גבה, במקביל קוראת עוד שני ספרים).

הקריאה הביאה אותי להרצאה של יובל אברמוביץ – מחבר הספר, "ההזדמנות – מפרקים את הרשימה". יובל מאוד קולח, רהוט עם המון הומור עצמי. ההרצאה נתנה לי 'צלצול השכמה' והאירה לי כמה שהדברים יכולים להיות פחות מסובכים ממה שאני אוהבת בדרך כלל לסבך.

הארה של יום חדש
הארה של יום חדש

עם קצת (אבל ממש קצת) התלבטויות, נרשמתי לקבוצה סגורה שמתנהלת בפייסבוק ובה 120 חברים שחווים תהליך של בירור החלומות שלהם, מיקוד, צעקה אל העולם, שיתוף, התלבטויות, הרהורים ומחשבות וזאת בכדי שכל אחד מהחברים יוכל להגשים את החלומות שלו ולראות שבסופו של דבר הכל אפשרי. רק תלוי באיזו דרך בוחרים.
התהליך מלווה בהדרכה, נתינת מסגרת והמון מיקוד וכלים של יובל.
והוא לא פשוט (לי. כמובן שלי) מכמה סיבות:
יש לי חלומות, מותר לי בכלל לחלום אותם? ואולי הם ממש מוגזמים? בגילי? (כן, בראש שלי אני בת 120).
זה חלום או מטלה או פשוט הרגל שאני צריכה לסגל לעצמי?
מה אני נורמלית לשתף את זה לעוד 119 זוגות עיניים ואם אשתף, וואי, איזה פחד אם אף אחד לא יגיב או איך יגיבו בכלל..??
כולם כבר מתקדמים ואני בכלל הרחק מאחור.

חלומות בהקיץ
חלומות בהקיץ

גילוי נאות:
כן, אני נמצאת במרחק מה מהשאר אבל יש לזה סיבה.
אני פחות משתפת ויותר מתבוננת באחרים (כהרגלי).
נחמה קטנה/גדולה – לפני כמה עשורים כתבתי רשימה של 100 חלומות. 70% הגשמתי.
היום יש לי רשימת חלומות חדשה. אגב, פתיחת בלוג היתה בין הסעיפים הראשונים.

כי הכי בטוח להתבונן החוצה - מבפנים
כי הכי בטוח להתבונן החוצה – מבפנים

אבל, רגע, התחלתי מהזדמנויות וגלשתי לחלומות וצעקות.
מדוע?
כי הם קשורים אחד לשני.

הספר מדבר ( יותר נכון יובל מדבר) על ההזדמנויות שיש לנו בחיים, שנקרות לנו בדרך, שדופקות בדלת ולפעמים פשוט קופצות מצידי הדרך ואנחנו מכל מיני סיבות לא תופשים אותן בשתי ידיים.
מכל מיני סיבות של פחד, חשש, למה כן, לא מתאים, לא יודע, אולי בפעם הבאה ובכלל על מה את מדברת, איזו הזדמנות?? לא ראיתי שום דבר כזה..

נכון!

כי לרוב אנחנו לא מודעים לקסמים הקטנים שקורים סביבנו וחבל!
כי יש לנו מערכת אוטומטית של התנגדות פנימית, כי אנחנו פוחדים..

קסמים קטנים
קסמים קטנים

אז אני, החלטתי לאמן את שריר תפישת ההזדמנויות וכמו בכל ענף ספורט זה לוקח זמן.
אני נדרשת כאן למעשה לאימון של כמה דברים שקצת קשה לי איתם.

1. פחות התלבטויות ברגע זיהוי ההזדמנות.
2. סבלנות לתהליך.
3. פחות התלבטויות ברגע האיסוף.
4. סבלנות לתהליך.

קשה?

כן! אבל בהחלט מאתגר ועוד יותר מספק. כי יש דרך שאני צריכה לעבור, כי יש לי חלום  (מבטיחה לצעוק אותו בעתיד) כי עכשיו זה לא הזמן, כי יש לי עוד כמה שלבים שאני צריכה לעבור בכדי להגיע יותר מדויקת, שלמה ונכונה עם עצמי מול המטרה.

אז אני אוספת הזדמנויות.

הזדמנות להירשם לקורס PHOTO IS:VOICE שהוא שלב ראשוני והכרחי בדרך למימוש החלום שלי.
קורס שחיפשתי במשך כמה חודשים טובים ובקישור לא שייך שקיבלתי מחברה, הוא התחבא שם, מחכה לי..
קורס שלימד אותי המון על עצמי, על כוחה של קבוצה והכוח של הסיפורים של מצלמי התמונות באשר הם. דרכו הכרתי נשים מקסימות וחזקות, קבלתי כלים נוספים לארגז שלי ודרכו אני הולכת לממש סעיף נוסף ברשימת החלומות שלי:
התנדבות.

אז אספתי עוד הזדמנות נפלאה לעבוד עם קבוצות בוגרים בעלי לקויות שונות – פרויקט רקפת. האופציה ניתנה לבוגרי הקורס וכן, לקח לי יממה וחצי להחליט  וידעתי שזה ממש מוגש לי לפתח הדלת ואני צריכה רק לפתוח אותה ולהושיט יד.
אין לי הרבה מה לספר כי עדיין לא התחלנו את העשייה אבל כן נפגשנו בכנס מתנדבים שזו הייתה הזדמנות שהתלבטתי קשות עליה כי יש עבודה ואין לי כח והשבוע שלי היה עמוס בטירוף וגם ככה אראה את חלקם בהמשך.

אז הלכתי..

ופגשתי עוד אנשים מקסימים שעושים עבודה מופלאה עם קבוצות מיעוט וקיבלתי המון כח, מוטיבציה והשראה מהם.
ושם בכנס, עשינו מיני היכרות/פגישה של פרויקט רקפת ומסתבר שהעבודה בפרויקט צריכה להיות בזוגות.
ואני אין לי זוג..
ובכלל אנחנו במספר אי זוגי..

עמדנו ודיברנו צח, דליה הרכזת, סימון, אנהאר, מיכל ומיכל, טל ואנוכי
והחלפתי כמה מילים עם אנהאר ובדרך הביתה חשבתי רגע, יש כאן הזדמנות להכיר ולעבוד עם אדם מתרבות שונה שיש לו תפישת חיים שונה, שיש כאן משהו אחר.
אבל היא מטייבה ויש כאן גם המון פערים.
אז מה..
בער לי משהו, יתוש שזמזם ושלחתי לה הודעה ואנהאר שמחה והנה יש עוד זוג לפרויקט.
אז אולי זה יצליח יותר או פחות אבל ידעתי שיש כאן הזדמנות, אז אספתי אותה.

צעדים קטנים
צעדים קטנים

וכן, היו לי גם פספוסים לאחרונה. הזדמנות להירשם לסמינר שרציתי במחיר מוזל וכל כך התלבטתי ואין לי מושג עד עכשיו מה היה ההיגיון. והפסדתי.
אז למדתי לפעם הבאה.

יש לי חלום ואני עולה בסולם שלב אחר שלב כי אני יודעת שאין קיצורי דרך וכל עשייה ואפילו הקטנה ביותר וכל הזדמנות שאני אוספת אל חיקי – יקרבו אותי אל המטרה.

מבטיחה לשתף אתכם בעתיד, בהמשך הדרך שלי.
ואתם, אוספים הזדמנויות על הדרך?

תגובות בפייסבוק:

תגובות בפייסבוק

6 תגובות

  1. התחברתי למה שכתבת וגם אני עושה רשימות, חולמת ומגשימה. מאחלת לך שתמשיכי להגשים, וכל מה שקורה ביחד זאת חלק מהחוויה.
    קראתי את הספר "הרשימה". ולפני הרבה שנים קראתי גם את "להצליח בגדול" – שזה הספר הראשון שקראתי בז'אנר הזה ואני ממש ממליצה עליו.

  2. אני מאוד מתחברת לתהליך הזה שכתבת ושנה שעברה הייתי בהרצאה שלי יוב אברמוביץ על הרשימה וחזרתי משם מלאת חלומות כרימון. בהצלחה לך!

    hilataltatlimi

השאירו תגובה או התלבטות משלכם :)