לכל דבר יש פעם ראשונה.

כך אני רואה בתפיסה שלי את הדברים. זה הכי כיף. לא יודעים לקראת מה הולכים, מה יהיה, איך נרגיש ויש יותר סקרנות מאשר חשש. הפעם השנייה זה כבר משהו אחר. רכבות הרים, רופא שיניים, לידה, מערכות יחסים, תספורות ואפרת.

סטודיו אחד, תשלום צנוע, 11 מפגשים, 440 דקות סך הכל.

עד לאותו הרגע שבו פתחתי את הדלת ופגשתי אותה, רצו לי דיונים בראש

למה בכלל אני צריכה אותה/את זה.

אני יכולה לבד.

לא מותק. ממשלא!

אז הסתבר שאפרת מקסימה, חייכנית ולא באה ממקום ביקורתי. מה שאי אפשר להגיד עלי (סעיף הביקורתיות בבקשה!) וביחד עשינו סיעור מוחין איך מנפצים את תקרת הזכוכית של המשקל שלי. בעצם זה הרגיש לי כמו תחקיר קטן, מטריד ופולשני: מה וכמה בדיוק אני מניחה בצלחת שלי בוקר, צהרים וערב. אופס. האמת שהסתבר שלא מעט. אפרת ניחמה אותי שאני אוכלת נכון אבל לא בכמויות המתאימות. יש חיה כזאת? ובכדי לעשות את העניין ליותר מציק, היה לי יומן אוכל. חבר חדש, שתמיד יראה לך את האמת (טוב, תלוי ביושר הפנימי של הממלא אותו..) והבעיה הכי גדולה, הוא צמוד אליך מהבוקר ועד הערב.

מתלבטת אחת סקפטית, צרופים, כמויות, 2 מנות פירות, 3 מנות חלבונים, פחות חלב וברוך הבא לחם קל והופההה שבוע ראשון נעלמו להם 0.700 גר'.

גילוי נאות:

הירידות בגרמים דיי שעשעו אותי אבל כשחיברתי את המספרים העסק הפך ליותר רציני.

הוזהרתי באשר ליחסיי עם המשקל. מפגש דרמטי פעם בשבוע בלבד!!

אין התלבטויות – עמדתי בסדר היום כמו חייל ממושמע.

סטודיו אחד, תשלום צנוע, 11 מפגשים, 440 דקות, 6,500 גרם סך הכל שנעלמו.

שברתי את תקרת הזכוכית!!

 

תגובות בפייסבוק:

תגובות בפייסבוק

השאירו תגובה או התלבטות משלכם :)