חודשיים לא ראיתי אותה, בעצם אולי פחות. לא זוכרת את הפעם האחרונה כי כל כך הרבה עבר באמצע. כל כך הרבה שהגוף צועק אבל הראש ממשיך ביתר שאת למשוך את העגלה.
אז מה הפלא שאני עובדת על אוטומט ויש קטנים כאלו שנשכחים או שבכלל לא מגיעים אליהם.
אז באתי לביקור. לא בטוחה אם הייתה שם ציפייה…
שלי. לא שלה.
אבל עכשיו אני יושבת באמצע של משהו שהיה בעבר בלגן ועכשיו פחות, ומרגישה כמו ילדה קטנה שמאוד רוצה לבכות.
אבל מתביישת לפני כולם.
מרגישה שהבלון היפה שהיה לי ביד ברח ועכשיו הוא משייט לו מעלה מעלה בין העננים.
מרגישה שאין לי שליטה. לא יכולה להחזיר אותו.
בולעת את הדמעות, עוצמת עיניים לוקחת אוויר וחוזרת שוב ושוב – זה עדין לא סופי. תחכי…

לוקחת אוויר
לוקחת אוויר

גילוי נאות
המילים נכתבו בזמן אמת. בנייד שלי. אין לי ספק שכל אחד מכם ייקח את זה למקום שלו.
ובכלל כשתקראו את הסיבה האמיתית תחשבו שאולי החלקתי על השכל.
(אם יש בכלל אפשרות פיזית לעשות את זה(.
אז תחשבו…
מגיע שלב בחייו של אדם שפחות משמעותי לו העניין…

אנחנו לפני מעבר דירה .נמצאים שנה וקצת בתהליך שהוא מדהים בעיני. לראות מקרוב ולהיות מעורב (בצורה כזאת או אחרת) בבניית דירה .לראות יש מאין.
תהליך שמעורבת בו מעצבת פנים שמלווה אותנו כל הדרך. החלטות שלפעמים צריך לחתוך וכאלו שאין לי שליטה עליהן. לחץ, מתח, כיף כי צריך לבחור צבעים וסלון חדש ועוד כמה תהליכים שעברתי עם עצמי.
נו, מה העניין כאן? אז עוברים דירה. זה אמור להיות משהו משמח.
נכון.
אבל בדרך יש עוד כמה קטנות.
לי.

תהליך של הפעם הראשונה. כך אני קוראת לאותם הדברים שאנחנו נכנסים אליהם מבלי לדעת באופן ברור מה יהיה או איך יהיה ומה נגלה בהמשך הדרך.
זה בדיוק מה שהיה עם יעל שביט מעצבת פנים.

החלטנו שאנחנו רוצים לעשות את הדברים בצורה נכונה. בדיעבד הסתבר לנו שיש כאן עולם שלם שאת חלק מסך חלקיו (הקטנים, הנסתרים והמעצבנים) לא היינו מזהים ו/או חושבים עליהם אילולי יעל.

סך החלקים
סך החלקים

אז ערכנו כמה פגישות עם מעצבות שונות. ראיון כזה…
ובסוף נבחרה יעל.
13 חודשים, פגישות תכנון מטבח, נקודות חשמל, אינסטלציה, נגרות ובכלל איך מחלקים את הדירה נכון. תשתית מיזוג, ריהוט, ידיות או שנוותר, בדים ולא לשכוח שגם כאן יש טקסטורות ורק על צבע הספה היה דיון מתיש.
החצי, יעל ומתלבטת אחת.

הפסקה.

אין לי מושג מהיכן להתחיל ולתאר את התהליך.
גם את זה שלי..
כי זו למעשה דירה שאמורה להיות 'ה-בית' עם כל מה שמשתמע מכך, המקום האישי והפרטי שלך
ופתאום נכנס גורם שלישי שרואה את כל החיזיון הזה בצורה מלאה על רוב פריטיו ונותן את דעתו אבל יש אחת שממש לא רואה את כל החיזיון ואם יורשה לה לומר – גם לא רבע ממנו. ויש דברים שהיא ממש לא מבינה בהם, אז מלכתחילה היא החליטה פשוט לא. לא להיכנס לזה או לנסות להבין.
אבל רגע, מה קורה עם הדברים שכן?

הכל התחיל מהשאלה 'איך אתם רואים את דירת החלומות שלכם?'
יעל ישבה מולנו עם המחברת המושלמת והעיפרון שלה והתחילה לרשום.
זרקנו לאוויר כל מיני חלומות וגם כאלו שהם בבחינת 'דברים שצריך לעשות'.
ואני רק זוכרת שאמרנו ליעל שהמטבח אצלנו הוא הציר המרכזי של הבית.
והדרך משם לפינטרסט הייתה קצרה…
אז קיבלנו השראה וצבעים כלליים נבחרו והתחלנו גם ללמוד להכיר אחד את השני.
כן. ממש כמו בטיפול קבוצתי.

היה ועדיין מעניין. החצי פרפקציוניסט. חייב להיות בשליטה על התהליך ולדעת כל שלב.
יעל עוד יותר.
פרפקציוניסטית!!
האמת שהיו לא מעט קטנות על הדרך שאמרנו לעצמינו – איך לא ראינו/חשבנו על זה.
אבל כבר כתבתי את זה…
ועל הפעמים שחשבנו, החלטנו, שינינו את דעתנו, שיגענו והשתגענו.
תכניות שנכתבו, נמחקו ושוב שוכתבו, הדמיות שיצאו בהתאם ושרשורי התכתבות שרצו בקבוצת הווטסאפ שיעל הקימה ולא מעט פעמים אני פשוט לא עמדתי בקצב. כי אני צריכה להבין, לדמיין  את ההדמיה, לחזור אחורה בהתכתבות ובינתיים הנושא בכלל השתנה וזהו, שהאיש יסביר לי בבית ועכשיו אני נעלבת לי עם עצמי מרגישה שאין לי שליטה.
בולעת את הדמעות, עוצמת עיניים לוקחת אוויר וחוזרת שוב ושוב –
זה עדיין לא סופי. תחכי…

תחכי, אלו רק קירות צבועים.
הרי צריך להכניס ריהוט, תמונות, תאורה ועוד כל מיני והכל ייראה אחרת.
אבל אני עדיין לא רואה את התמונה המלאה.
'תגידי, הייתה פעם שעשיתי משהו שאת לא אהבת?'
שאלה אותי יעל.
ואני מנידה לשלילה בראשי אבל יודעת שהשאלה עוד תשאל.

כי יש הדמיה מהממת של הבית, עם צבע מטבח שאני בחרתי, שטיח וסלון שכבר רכשנו
תמונות וירטואליות על הקיר, וקירות חדר שינה שיצאו קצת כהה לטעמי ובגללן  אני מרגישה כמו ילדה קטנה שברח לה הבלון…
כי יש עוד פרטים קטנים שישלימו את התמונה המלאה כי היו פעמים שחשבנו שהחלטנו ובסיום של יום מעייף מאוד יעל לא ויתרה ושאלה:
'את רוצה שנבטל ונעשה בחירה חדשה?'
לאאאא!!!
להתלבט שוב? מוותרת…

תגובות בפייסבוק:

תגובות בפייסבוק

12 תגובות

  1. החצי שלי הוא כזה. למד לוותר ולהגיד לי – רק תגידי לאן להזיז את הספה.. אני כבר אלמד איך להניח עליה את הראש ❤️
    בהצלחה מותק, מחכה בקוצר רוח לראות תוצאות, עדיף שלך עם כוס קפה של מנוחה ונחלה ביד…

  2. איזה תיאור נהדר של התהליך הכל כך לא פשוט הזה של שיפוץ דירה. נראה שיש לכם מעמבת נהדרת והבית עומד להיות מקסים.

    טלי

השאירו תגובה או התלבטות משלכם :)

תפריט נגישות

%d